הכרעת דין בתיק ת"פ 969/05

עובדות כתב האישום

1.         ביום 10.6.05, בשעות הצהריים, התקיימו שני אירועים במשפחת הנאשם (להלן: הנאשם או פואד), בכפר עין נקובה. אותה העת, הגיע נביל עוודאללה (להלן: נביל) כשהוא נוהג באוטובוס בדרכו לביתו שבכפר. בשל אחד האירועים המצוינים, חנו מכוניות בדרכו של נביל באופן שמנע ממנו להמשיך בנסיעתו לביתו. עקב האמור, היו חילופי דברים בין נביל לבין עותמאן עבדאללה, ממשפחת הנאשם.

            בסמוך לשעה 17:00 בערבו של אותו היום, הגיעו הנאשם, יחד עם מספר אנשים מבני משפחתו, לביתו של נביל, כשהם מצוידים במוטות עץ וברזל והחלו קוראים לנביל לצאת מביתו. נביל יצא ובעקבותיו יצאו אחיו, נג'יב (לביב) וחמזה עוודאללה (להלן: המתלונן או חמזה). בין הצדדים היו חילופי דברים אשר התפתחו לתגרה.

            במהלך התגרה המתוארת, שלף הנאשם סכין מתקפלת ודקר את המתלונן בבית חזהו, בחלקו הגבי הימני התחתון, כך שחדר את שכבות השריר. המתלונן הובהל לבית החולים, שם הוכנו לו שני נקזי חזה והוא אושפז למספר ימים.

            לאור עובדות אלה מיוחסת לנאשם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין). 

2.         בתשובתו לאישום, כפר הנאשם בכל עובדות כתב האישום. לטענתו, הוא לא דקר את המתלונן. במעמד זה לא העלה הנאשם טענת אליבי, אלא אך טען, כי קבוצת אנשים מבני המשפחה היריבה פנתה לעברו, ואילו הוא ברח מן המקום למען לא ייווצר כל מגע ביניהם. 

עדויות המאשימה

3.         גרסת המתלונן - חמזה ציין, כי הוא ואחיו גרים בבניין אחד.

ביום האירוע, שב לביתו, לאחר יום עבודה, בין השעות 13:30 ל-14:00. בשלב מסוים, יצא למכולת על מנת לקנות לבת אחותו ממתקים תוך כוונה לבקר אצל אחותו בבית צפאפא. עת יצא מביתו, בדרכו למכולת, שמע צעקות ורעש. כשיצא ראה התקהלות. הוא ראה את מוחמד, מחמוד ואחמד, ממשפחת עבדאללה, ג'לאל, מוחמד עות'מאן, אסמעאיל עות'מאן, וכן את הנאשם. חמזה התקרב להתקהלות, מול חנות המכולת, על מנת לבדוק המתרחש. בין המתקהלים ראה את אחיו נביל ובשלב מסוים, ראה אחמד עבדאללה או מוחמד עבדאללה "שעובד במועצה של הר אדר" (עמ' 10) כשהוא אוחז באלה וניגש לעברו של חמזה. חמזה הצליח לתפוס האלה ולהעיפה. שניות אחר כך, ראה את הנאשם, לבוש בחולצה כתומה, מגיע לעברו "מאחורה כזה מהצד... ורואה מן קיפול, כזה כופף אותי כזה ושמעתי וקום, והייתה דקירה" (עמ' 10). הוא ראה את הנאשם "מבוהל, הסתכלנו בעיניים אחד לשני. הוא קיפל את הסכין ונעלם" (שם). אחיו נג'יב היה לידו כאשר הוא אמר לנג'יב: "פואד דקר אותי" (שם). הוא חש תחושת מחנק, ריאותיו התכווצו והוא הרגיש בכאב בסמוך לעמוד השדרה. בעת שנדקר עמד בחור בשם אמג'ד, במרחק של כ-3 מטרים ממנו (עמ' 9-12).

בחקירתו הנגדית חזר חמזה על דבריו. הוא ציין, כי ההתקהלות הייתה על כביש היציאה מן הבית, ברדיוס של 10 מטרים משער ביתו. לכן, יכול היה חמזה לראות, בשלב זה, רק את המתקהלים מקדימה (עמ' 13, 15). הוא העריך כי היו במקום בין 13-14 אנשים מהמשפחה היריבה, ביניהם גם כאלה שאינו מכיר. כאשר החל לעלות לכיוון ההתקהלות, היו כבר אחיו, נביל ונג'יב, בחוץ.

בהודעתו במשטרה (נ/1) למחרת האירוע, מסר גרסה שונה. שם אמר חמזה, כי פתח את דלת ביתו, שמע צעקות וראה התגודדות ליד בית אחיו נביל. עוד ראה בחור גדול מתחצף לנביל וחשש, שבאו עם אותו הבחור אנשים נוספים. הוא התקרב כדי להפריד ולהיווכח בבעיה (גיליון 1, ש' 8-10, 12). כאשר נשאל לפשר השינוי בין הגרסאות אמר, כי לאחר שעלה (לכיוון ההתקהלות ככל הנראה) ראה אדם מתחצף לאחיו נביל ואחרי כן ניגש אליו אותו האדם והכהו באלה. עוד נימק הסתירה בדברים בטענה, כי כל המקרה ארע בשניות ומיד עם הגעתו למקום ההתקהלות, נדקר (עמ' 16). בהודעתו ציין, כי לקח את האלה מידיו של המכה, אך לא אמר כי זרקה ארצה וכן טען, כי אינו זוכר מי זה היה (גיליון 2, ש' 25-26). חמזה לא יכול היה להסביר הדבר (עמ' 19). באשר לאירוע הדקירה חידד והוסיף, כי בתחילה ראה את הנאשם בתוך ההמון, אך לא שם לב הכיצד הגיח לפתע הנאשם מאחוריו (עמ' 20). הסכין בה נדקר הייתה כסופה. חמזה לא ראה את ידית הסכין, אך ראה את חלקה הקדמי. חמזה חזר ואמר, כי הנאשם הסתכל על הסכין, ואחרי כן התבונן בו במבט ארוך ומבוהל, ואז נעלם (עמ' 18). חמזה לא ראה את הנאשם דוקר אותו שכן נדקר בגבו, אך הוא בטוח, כי היה זה הנאשם מאחר שלא היה אדם אחר בקרבתו, למעט אמג'ד עדאל, הנזכר לעיל (עמ' 21-22).

4.          גרסתו של נביל, אחיו של המתלונן - בעדותו תיאר נביל הרקע לסכסוך. ביום האירוע הוא שב מעבודתו, כשהוא נוהג באוטובוס. כשהגיע לעלייה, לפני מרכז הכפר, בסביבות השעה 15:00, ראה התקהלות ליד בית המנוח, מוחמד עלי עבדאללה, הבית הראשון מימין הכביש. הכביש היה פקוק ורכבים חנו משני צידיו. נביל עמד במקומו וצפר ללא הועיל. אנשים רבים ישבו במקום בנחת ואף אחד לא עשה דבר כדי לחלצו מפקק התנועה. בשלב מסוים, הגיעו שלוש מכוניות מהכיוון ההפוך. באחת מהן ישב נימר מצטפא בדוואן, וזה החל לסייע בפתיחת ציר התנועה (עמ' 64, ש' 4-11). נביל התקדם בעלייה, לעבר בית המנוח. בפתח הבית, במדרגות, עמד בחור בשם עות'מאן עליאן, חייך חיוך ערמומי ועשה תנועת יד מזלזלת לעבר נביל. בין השניים החלו חילופי דברים, כאשר בסופו של דבר הבטיח עות'מאן לנביל, כי הוא "יטופל". נביל נסע לביתו, אכל ארוחת צהריים ונח. בהמשך, ביקר את דודו, וכאשר שב לביתו ביקשה אותו אשתו לסדר מגירה כלשהי. נביל עשה כן תוך שימוש במברגה נטענת. בשלב מסוים, שני ילדיו הקטנים שיחקו במרפסת וסיפרו לו, שמישהו קורא לו (עמ' 64, ש' 20-25). נביל הציץ החוצה וראה את מוחמד עבדאללה עבדאללה ואת אחיו, אחמד עבדאללה עבדאללה, בני אחיו של הנאשם. השניים קראו לו לצאת החוצה (ראו גם עמ' 79, ש' 11-12). נביל סבר, כי סבם של הבחורים שלחם על מנת להזמינו לאירוע, לאחר התקרית הקודמת (עמ' 65, ש' 1-6). נביל יצא לקראתם כאשר המברגה עדיין בידו. הוא לא חשש מאחר שלא היה מסוכסך עם השניים. בצמוד למרפסת ביתו חנתה משאית, אשר הסתירה את שדה הראיה. כאשר התקרב לעבר השניים נוכח לדעת, כי מאחורי המשאית מתחבאים שבעה נוספים ממשפחת עבדאללה. חלק מן הנוכחים היה חמוש באלות, שרשראות וברגים של חברת החשמל באורך 30 ס"מ. השניים טענו כלפיו, כי עת דיבר עם עותמאן עליאן, קילל את המשפחה. נביל השיב, כי לא היו דברים מעולם (עמ' 65, ש' 6-14; עמ' 72, ש' 9-  12). היישר אל תוך הויכוח נכנס בריצה הנאשם ונביל כיוון השיחה אליו מאחר שהיה המבוגר מבין הנוכחים. תחת זאת הצמיד הנאשם את נביל למשאית והחל לדחוף אותו, כאשר כל יתר בני החבורה מכים אותו באלות ובשרשראות (עמ' 65, ש' 15-20; ראו גם עמ' 79, ש' 17-19). נביל העיד, כי הנאשם אחז בידיו בכלי שחור, אשר בלט משני קצוות היד (עמ' 66, ש' 2; עמ' 72, ש' 14-  15). לפתע ראה נביל את הנאשם נצמד לחמזה באמצע העלייה ואז שמע את חמזה זועק, כי הנאשם דקרו. נביל היה עד להתרחשות בעודו מקבל מכות ומסוכך על עצמו (עמ' 66, ש' 3-5; עמ' 73, ש' 7). יצוין, כי עת מסר נביל הודעתו הראשונה במשטרה, אמר: "אחי אמר לי... אחרי שדקרו אותו שמי שדקר אותו היה פואד, אבל אני לא ראיתי את זה" (עמ' 69, ש' 2-3). בזמן שמסר הודעתו השנייה, היה רגוע יותר ומסר גרסה זהה לזו שניתנה בחקירתו הראשית, לפיה ראה את הנאשם נצמד לחמזה (עמ' 69, ש' 10-16). נביל הסביר הסתירה בדבריו באומרו, כי עת מסר הודעתו הראשונה כאמור, עדיין היה שרוי בהלם וכל מעייניו היו נתונים לילדיו ולאחיו שאושפז. עוד אמר, כי בזמן האמור נחקר כחשוד בגין תלונה אשר הוגשה נגדו ואילו בזמן שמסר הודעתו השנייה, היה המתלונן (עמ' 69, ש' 20-21). נביל נפצע בכתפו, בגבו ובכף ידו. הוא נשרט מעל עמוד השדרה וקיבל מכות בשוקיים באלות. יש לו אישור רפואי לכך (עמ' 67, ש' 2-3; עמ' 68, ש' 2-3). נביל ראה אנשים ליד חמזה והנאשם, אך הללו היו מרוחקים מהם כדי 2-3 מטרים. לאחר שזעק חמזה, ראה נביל את הנאשם והאחרים בורחים מזירת האירוע (עמ' 67, ש' 1; ראו גם עמ' 80, ש' 8-9, 14-15). 

אין חולק כי בגרסאותיו של נביל במשטרה ניכרים שינויים מסוימים. נביל הזכיר בהודעתו השנייה עובדות, אשר לא היה להן זכר בהודעה הראשונה. הוא נימק זאת כזכור בטענה, כי בהודעה הראשונה נחקר כחשוד ואילו בשנייה מסר הודעה כמתלונן. כך למשל, בהודעתו השנייה, הוסיף נביל שמות האנשים אשר היו ליד ביתו ומספרם, ושמותיהם של אלה, אשר היו שם אך לא היו מעורבים בקטטה. עוד הוסיף בהודעתו השנייה, כי חמזה יצא מביתו לזירת האירוע כדי לבדוק המתרחש (עמ' 71, ש' 4-11). בעדותו הוסיף נביל, כי כאשר הצטרפו שאר הנוכחים והחלו להכותו, גלשה המריבה לכיוון העלייה, ואילו הנאשם, בשלב זה, לאחר שבני משפחתו ביצעו המלאכה, עמד בצד והשקיף בעודו אוחז בכלי החד בידו (עמ' 77, ש' 3-4; 11-12; עמ' 79, ש' 6-7, 9). כאן בלטה סתירה בדבריו של נביל, שכן בתחילה טען, כי היה זה הנאשם, אשר דחפו וכבר בשלב זה, החזיק באותו החפץ, כאשר ידו קפוצה ומשני צדדיה בלט הדבר בצבע שחור (עמ' 78, ש' 10-15). עוד יצוין לעניין זה, כי בהודעתו הראשונה מסר נביל, שהנאשם אחז בדבר מה בידו ואילו בהודעתו השנייה ציין, כי היה זה כלי שחור (עמ' 77, ש' 20-25). נביל לא הסביר פשר השוני בגרסה. שינויים נוספים נגעו לחלקו של אחיו נג'יב באירוע. בהודעתו הראשונה לא התייחס לכך כלל, ואילו בהודעתו השנייה ציין, כי ראה את נג'יב לקראת סוף האירוע (עמ' 72, ש' 17-24). בהודעתו הראשונה במשטרה, לא אזכר נביל כלל את המברגה. הוא הסביר זאת בכך שלא נשאל בדבר כלל (עמ' 76, ש' 13- 15). בחקירתו הנגדית ציין, כי המברגה נשמטה מידו ובחור בשם עמאד עדנאן עבדאללה לקחה (עמ' 74, ש' 1-2).

מכל מקום, לא ראה נביל מה ארע עם אחיו, לכל אורך האירוע, מאחר שגונן על עצמו (עמ' 82, ש' 20-24), ולא ראה את חמזה כשהוא מותקף ומגונן על עצמו (עמ' 77, ש' 16-17).

 5.        גרסתו של נג'יב (לביב), אחיו של המתלונן - כעולה מעדותו הראשית, עמד נג'יב אותה השעה מחוץ לפתח ביתו, ושמע אדם קורא בצעקות ל"אבו חאתם", הוא נביל (עמ' 59, ש' 23-24). נביל ירד לדבר עם קבוצת האנשים והיו בין הנוכחים חילופי צעקות בנוגע לחסימת הכביש קודם לכן. הוא לא ידע בתחילה מה סיבת הויכוח (עמ' 63, ש' 15). בשלב מסוים, החלו הבחורים, אשר קראו לנביל, לבעוט בו ולהכותו. נג'יב יצא מיד להפריד, כי סבר שזהו ויכוח קטן, אך לא ידע שבני החבורה הכינו עצמם מראש עם אלות ומקלות (עמ' 58, ש' 8-12). לטענתו, היו במקום 3-4 בחורים, למעט אלה שהתחבאו מאחורי המשאית. הנאשם עמד בתחילה מאחורי המשאית, ואז ניגש לנביל על מנת לדבר עימו (עמ'  59, ש' 2-3). כאשר התקרב נג'יב על מנת להפריד, חבט בו מחמוד, באלה אשר החזיק, בראשו (עמ' 58, ש' 12-14). יצוין, כי בהודעתו במשטרה אמר נג'יב, שאינו מכיר את זה אשר הכהו (עמ' 62, ש' 1-2). כאשר נשאל לפשר השינוי השיב, כי זיהה אותו בפניו ולאחר שבירר מי הוא, נמסר לו ששמו מחמוד (עמ' 62, ש' 3-4). חמזה יצא אף הוא, עבר את נג'יב ורץ לכיוונו של נביל. נג'יב לא יכול היה לרוץ היות שיצא בנעלי בית. כשהגיע נג'יב למוקד ההתקהלות, ראה את חמזה כשהוא אוחז בגבו ומדמם קשות. חמזה צעק בכאב, כי הנאשם דקרו ונג'יב לקחו לחדר המיון (עמ' 58, ש' 17-20). נג'יב עצמו קיבל מכה בידו הימנית (עמ' 59, ש' 5), בעוד קודם לכן דיבר על חבטה בראשו. לדבריו, האירוע קרה בסיבוב, במרחק של כ-20 מטרים מביתו, בין הבית לבין המסגד ביישוב (עמ' 59, ש' 8- 9, 20-21). 

            בחקירתו הנגדית הוסיף נג'יב, כי ירד תחילה אך כדי לבדוק מה קורה. לא הייתה לו כל כוונה להכות ומשכך גם יצא וידיו ריקות. בהמשך, לאחר שראה כי מכים את אחיו וכאשר ניגש אליו הבחור עם המקל וחבט בידו (בעוד כזכור, בחקירתו הראשית טען כי הוכה בראשו), ביקש נג'יב להגן על עצמו, חזר לחצר ביתו ואחז בברזל, אך לא השתמש בו (עמ' 60, ש' 24 - עמ' 61, ש' 1-5). נג'יב העיד, כי ראה שמונה אנשים ואולי יותר, המוכרים לו בפנים אך לא בשמות. הוא ראה את נביל יוצא לקראתם, וכן חזה בויכוח שנתגלע ביניהם. נג'יב ראה נביל אוחז ב"משהו" בידו, ושיער שהייתה זו מברגה, שכן נביל עשה אז עבודות בביתו (עמ' 60, ש' 1,      6-7, 12-16). הוא ראה את חמזה יוצא מביתו, ורץ לכיוון נביל. לטענתו, לא אחז חמזה דבר בידו, לכל אורך האירוע (עמ' 61, ש' 14-15). גם בחקירתו הנגדית חזר נג'יב על אמרתו, כי ראה את הנאשם יוצא מאחורי המשאית, לכיוון הקטטה. נג'יב לא זכר מה לבש הנאשם באותו היום. כאשר חזר העד עם מוט הברזל בידו, כבר לא ראה את הנאשם, אך ראה את חמזה, דקור ומדמם (עמ' 62, ש' 9-11, 15-16).

6.         גרסתו של יוסף עוודאללה, ממשפחת המתלונן - בעדותו הראשית, ציין יוסף, כי ביום האירוע נכנסו הוא וחברו מושיקו לחנות המכולת, השייכת לבן דודו של אביו. בשעה 16:00 או 17:00 ראה אנשים מתקהלים בקבוצות. הוא ראה, כי מחמוד, מוחמד ואחמד למשפחת עבדאללה, באו לביתו של נביל וקראו לו. עמאד, אשר היה במקום, נעמד ליד המשאיות עם מקל בתוך שקית וכאשר יצא נביל והחל לצעוק, החלו להכותו. במרחק של 3-6 מטרים, יוסף חזה במאורעות בעודו משוחח עם חבריו, הוא ראה את הנאשם אוחז בחמזה כדי להרגיעו ומחבקו. חמזה עמד כאשר פניו לכיוון שער ביתו ואילו הנאשם עמד עם הפנים לכיוון גבו של חמזה. התמונה שהצטיירה הייתה כשל אדם הנאבק עם אחר. הנאשם כאילו רצה להרגיע את חמזה וחמזה ניסה להשתחרר מאחיזתו (עמ' 36). לא היו אנשים בסביבתם. הנאשם החזיק סכין בידיו, דקר את חמזה ונמלט. יוסף לא ראה את הדקירה, אך ראה את הנאשם מסובב ידו לכיוון גבו של חמזה. יוסף אינו בטוח מה היה צבעו של הסכין וכל שהוא זוכר, כי הייתה זו סכין חדשה (עמ' 27; עמ' 38). הנאשם ברח וכל אותם האנשים, אשר היו למטה, הכו זה את זה. אמג'ד החזיק בכיס מכנסיו מקל עם מסמרים, מחמוד הביא "ברזל ששמים על הרכב והיה לו ביד בום ששמים על היד שיוצאים ממנה שפיצים" . גם היתר החזיקו במקלות. חמזה חש בכאבים ונלקח על ידי אחיו נג'יב לבית החולים. בתום חקירתו הראשית הסביר יוסף, כי שאל את אביו ודודו כיצד יוכל להגיע לתחנת המשטרה, ודודו מצד אימו, לקחו למגרש הרוסים (עמ' 28).

בחקירתו הנגדית אמר יוסף, כי החנות בה עמד וצפה במאורעות מרוחקת כ- 20 מטרים מביתו של נביל. הבחורים לא קראו לנביל מכיוון העלייה הסמוכה לביתו, אלא מן הרחוב השני. הוא לא ראה את נביל יוצא מביתו לעבר הבחורים אשר קראו לו, אלא ראה אותו כאשר כבר נעמד ליד ביתו והבחורים מסביבו הכוהו. הנאשם לא היה בין אלה אשר קראו לנביל. גם כאשר ירד נביל והוכה, לא ראה יוסף האם היה הנאשם בתוכם (עמ' 32). הנאשם היה ליד החנות בצד וכנראה נכנס בשלב מסוים למריבה (עמ' 32). יוסף לא ראה זאת וגם לא זכר בדיוק כעבור כמה זמן ראה את הנאשם מחבק את חמזה (עמ' 33). העד לא ראה מברגה בידו של נביל אלא שמע על כך מן הילדים. אביו של נביל יצא על מנת להכניס את נביל הביתה כשהוא מוכה (עמ' 29; עמ' 36). יוסף הדגיש, כי לא ראה חמזה יוצא מביתו וראהו כאשר הנאשם כבר החזיק בו (עמ' 30).

ואולם, בהודעתו במשטרה (נ/2), אמר יוסף, כי חמזה יצא מביתו כדי לראות מה קרה (גיליון 1, ש' 13). יוסף לא הסביר שוני זה ועמד על דבריו, כי לא ראה את חמזה יוצא מביתו (עמ' 30). יוסף העיד, כי אינו בטוח מה לבש הנאשם באותו היום אך הוא סבור, שהייתה זו חולצה כתומה ומכנסיים בצבע ירוק זית (עמ' 28). עוד אמר, כי רבים לבשו באותו היום חולצה כתומה ולכן לא ניתן היה לזהות בקלות את הנאשם בתוך ההמון (עמ' 33). בהודעתו במשטרה (נ/2) לעומת זאת, לא זכר יוסף מה לבש הנאשם, בשל הבלגן במקום (גיליון 2, ש' 35-36). עוד העיד יוסף, כי ראה בידו של הנאשם סכין או משהו חד: " היד שלו הייתה סגורה והיה לו משהו שיוצא מהיד, לא יודע באיזה אורך זה היה. זה היה משהו חד. היד שלו הייתה סגורה ויוצא הקצה של הסכין, משולש ולמעלה יוצא הלהב. ראיתי משהו בצבע כסף וחד". לדבריו, אין אפשרות להבחין בין סכין לבין משהו חד (עמ' 32). עוד הסביר יוסף, כי מנקודת ראותו, ברחבת המכולת, היה עד לשתי התקהלויות נפרדות, האחת למטה, בקרבת ביתו של נביל, והאחרת למעלה, בתחילת העלייה. בכל קבוצה הכו האנשים אלה את אלה. הנאשם לא היה בתוך אחת הקבוצות אלא עמד ליד ביתו של חמזה "למעלה קצת" "ליד הסורגים של החלונות" (עמ' 33; עמ' 35; עמ' 37). יוסף הוסיף, בניגוד לאמור בחקירתו הראשית, כי היו 4-5 אנשים מסביב לנאשם ולחמזה, אך אלה לא היו קרובים אליהם. הוא לא ראה מי מהם תוקף את חמזה ואינו זוכר מי היה סביבם. הוא גם לא ראה את חמזה תוקף אף אחד ולא ראה דבר בידיו של חמזה. האנשים הללו, אשר אין הוא זוכר את שמותיהם, דיברו עם הנאשם ואז צעק הנאשם לחמזה "תירגע" (עמ' 35-36). לאחר שדקר הנאשם את חמזה ברח מהמקום בריצה.

7.         גרסתו של עאסם סלאמה - עאסם ציין, כי אשתו ממשפחת עוודאללה, אך לא ממשפחתו של המתלונן ספציפית (עמ' 49). באשר לבני משפחת עבדאללה גם הם גיסיו ושכניו. הנאשם הנו שכנו וחברו, הם מבלים יחדיו כל הזמן, ועאסם מכיר את בני משפחתו. זהו כפר קטן וכולם קשורים זה בזה.

בעדותו הראשית, הסביר עאסם, כי ביום האירוע הלך לכיוון המסגד וראה כמה מבני משפחת עבדאללה - מוחמד, מחמוד, מרוואן ואחמד. הנאשם לא היה שם. הנאשם הגיע במהירות ברכבו אחר כך (עמ' 42). כעבור דקות מספר הלכו הללו לביתו של נביל, והחלו צעקות בסביבת הבית. חמזה לא היה שם נכון לשלב ההוא. כאשר החלו להכות את נביל הגיע חמזה לכיוונם. חמזה נכנס למהומה כך ש "היה חלק על נביל וחלק על חמזה". אחר כך הגיע הנאשם, וכעבור דקות מספר שמע עאסם את חמזה צועק, כי הנאשם דקרו. עאסם טען, שאינו בטוח לחלוטין בדבריו, אך הנאשם היה מאחורי חמזה והיה ממש קרוב אליו (עמ' 41). הוא לא ראה את הדקירה אלא אך שמע צעקתו של חמזה (עמ' 40), דקה או שתיים לאחר שנצמד אליו הנאשם (עמ' 42). מהמקום בו עמד, במרחק של 3-4 מטרים, עאסם ראה כארבעה עד חמישה אנשים "על" חמזה, והנאשם ביניהם, וכן ראה כמה אנשים מכים את חמזה במקל. היו אלה בני משפחת הנאשם, אשר הקיפו את חמזה והנאשם (עמ' 42). בעדותו טען עאסם, כי אינו זוכר היכן היו ידיו של הנאשם כאשר היה צמוד לחמזה והאם עשה תנועות בידיו וברגליו. עוד טען, כי לא ראה אם החזיק הנאשם משהו בידו (שם).